THIS IS INDIA

עבר הרבה זמן מאז שהעלתי פוסט, פשוט בגלל שבקושי היה לי זמן.. מקווה שאצליח לכתוב יותר מעתה והלאה.

אז בשבוע שעבר ירדנו לפאוד (Paud) – הכפר\עיירה (כמה אלפי אנשים) שנמצא כמה קילומטרים מההר שעליו ממוקם הקמפוס – למעין סיור התמצאות... בדרך כלל לוקחים ג'יפ או ריקשה מהקמפוס עצמו, אבל הפעם הלכנו ברגל. ירדנו במדרונות החלקלקים של הגבעה, והבוץ מהגשמים של הימים האחרונים לא הקל את המלאכה... בדרך עברנו כמה כפרים קטנים ואת הנהר שעובר בעמק, שבעונת המונסונים עולה מדי פעם על גדותיו ומציף את השדות מסביב. כנראה בגלל השינויים הכלליים באקלים העולמי, הגשמים בקיץ הזה ירדו בתקופות מצומצמות יותר מבדרך כלל ובאופן אינטנסיבי יותר, שינוי רע בשביל החקלאים באזור.

הסתובבנו בקבוצות קטנות בכפר, הכרנו את החנויות ואת המקומות השונים (כל הכפר מתרכז פחות או יותר בשני רחובות מקבילים) וניסינו כמה סוגי ממתקים הודים לא רעים. למזלי, הסקנד ייר האוסטרלי שליווה את הקבוצה שלנו למד הינדי ומדבר באופן די שוטף, ויודע כמה משפטים בסיסיים במהראטי (השפה שבה משתמשים במהראשטרה). כמעט כל האנשים בכפר הכירו אותו, וצעקו "מייקל מייקל" בכל פעם שעברנו- סיטואציה די מצחיקה. הזמינו אותנו לבתים ולבוא לחגוג איתם את הפסטיבל שמציין את הולדת גאנש (האל דמוי הפיל) ואורך בסביבות השבועיים. גאנש הוא אחד האלים המרכזיים אליו מתפללים באזור הזה של הודו, ולכן הפסטיבל שלו הוא אחד האירועים היותר מרכזיים בשנה. כשהסתובבנו בכפר ראינו משפחה הולכת אחרי ראש המשפחה שהחזיק פסל של גאנש ושר בקול רם. התחלנו לעקוב אחריהם, עד שהגענו אל ביתם, שם הם הזמינו אותנו להיכנס לחדר בו מתבצעת התפילה. ביצענו איתם את כל הטקס, והגישו לנו כל מיני ממתקים ססגוניים וצ'אי. חוויה נהדרת, במיוחד לאור העובדה שהיינו שם כמות קטנה של אנשים, וראינו איך הכל נעשה בשקט ובמסירות.

ביום שישי יצאנו כולם לטיולים של כמה שעות, כשכל קבוצה הלכה לאזור אחר. אני עליתי להר קרוב, שנקרא הר ווילקינסון (על שם דייויד ווילקינסון, המנהל). בדרך למעלה השמש זרחה בעוצמה והחום היה מעיק. הטיפוס לא היה קשה במיוחד, אבל בשל החום הכבד לקח לנו זמן רב יותר להגיע לפסגה ממה שציפינו. אין ספק שהמאמץ היה שווה את הנוף המרהיב שנפרש לפנינו. הקמפוס נמצא על רכס שמפריד בין שני עמקים, ומהנקודה בה עמדנו ניתן לראות את שניהם. הראות הייתה טובה, השמיים כחולים והרוח מרעננת. המשכנו להתקדם, בניסיון להגיע לקצה של הקצה, אבל נתקלנו במחסום טבעי. שני שוורים שחורים ענקיים החלו מתקדמים לעברנו באיטיות אבל בביטחון, ובהחלטה מהירה הסתובבנו והתחלנו יורדים חזרה, כשאנחנו מנסים לשמור על ארשת נינוחה ורגועה. בדרך למטה נפתחו לפתע ארובות השמיים, וגשם שוטף התחיל לרדת. זה אומנם היה נורא מרענן אחרי החום המעיק של הבוקר, אבל האדמה נהייתה בוצית ומלאכת הירידה נעשתה מסובכת יותר. הגענו בשלום לקולג' היישר לארוחת הצהריים ולמקלחת החמה.

ביום שבת בבוקר נסענו לפונה (Pune), שהיא העיר הגדולה הקרובה ביותר אלינו. לאחר שעה ומשהו של נסיעה (שעולה 2.5 שקלים) ונהר עצום ומסריח בצורה בלתי נתפשת, הגענו למרכז העיר, או לאזור היותר ידידותי שלה. אכלנו קצת, הסתובבנו, קנינו כמה דברים שחסרו. בעיקרון אפשר להשיג בפונה מוצרים מערביים בקלות, אבל המחיר לא יותר זול מהבית. אני מניח שמתרגלים לאיכות ההודית בשלב מסוים... בצהריים חזרנו לקולג'.

בערב היה לנו את המופע של השנה הראשונה, שבו כל התלמידים החדשים מעלים מופע של מוסיקה, ריקודים ודרמה, וכו' וכו'. המסורת היא שאנחנו נותנים לתלמידים הותיקים נושא שהם צריכים להתלבש על פיו, וביום שלמחרת הם מעלים מופע ואנחנו מתלבשים. המופע היה מוצלח, ואני גאה לומר שהשתתפתי בריקוד- אם כי אני לא יודע כמה יכולות הריקוד שלי באו לידי ביטוי (רקדנו לצלילי הספייס גירלז). שני המופעים הביאו לידי ביטוי את המגוון העצום של תרבויות, שפות ומנהגים שקיים פה. היו ריקודים הודים, תאילנדים, יפנים; היפ הופ ורגאיי, שירי רוק ואופרה. היה הכל מהכל. כל אחד ביקש להציג קצת מהתרבות הפרטית שלו, מה שיצר מופע ססגוני מאוד.

ביום שני התחילו השיעורים, וההבנה שבעצם עכשיו מתחילה השנה נפלה עליי כמו מונסון ביום חמסין. עד עכשיו צחקנו- היה שבוע ומשהו מדהימים, ועכשיו למעשה צריך להתחיל לעבוד. מה שגם החלטתי אתמול לצום לרגל הרמדאן, יחד עם השותף הפקיסטאני שלי לחדר. זה היה מחזה די סוריאליסטי- ב4 וחצי בבוקר בקפיטריה (The Caf) עם חבורה של מוסלמים מכל העולם ועוד ברזילאית שהחליטה גם לנסות. הצמא ובעיקר הצמא הפכו את היום לטיפה קשה יותר, אבל אחה"צ הלכנו לאחד הכפרים באזור ליד הנהר, והשתתפנו בסיום של הפסטיבל של גאנש. הלכנו איתם בתהלוכה ושרנו בהינדי, רקדנו ליד המקדש של הכפר כשכולם צבועים באדום ורדרד מהאבקה שמפזרים לכל עבר, והטבענו איתם את הפסל של גאנש בנהר. בנוסף לכל ירד גשם, מה שהפך את כל העסק למהנה במיוחד. היה ערב מעולה, ואת הצום שברתי עם קצת חלבה וצימוקים- היה נהדר :)

MERA NAM AMIT HE, NAMASTE!

תמונות מהימים האחרונים:
http://www.new.facebook.com/album.php?aid=30882&l=e9734&id=502504067