כבר עברו כמה ימים בקולג', והדברים מתחילים לקבל צורה.
לאט לאט הימים מתמלאים, וחוסר המעש של היומיים שלושה הראשונים פה נעלם. כשלא הייתה שום פעילות, ורוב התלמידים החדשים עדיין לא הגיעו, המחשבות על הבית לא הפסיקו לקפוץ לראש. הרהורים על חרטה ועל החלטות שגויות קרו לעיתים קרובות.. לפחות היה לנו פה אחד את השני, ואת השלישי. אי אפשר לתאר את ההקלה שמקבלים כשחולקים עם מישהו בשפה משותפת את אותן התחושות והרגשות. להיות בארץ זרה לגמרי (ובמקרה של הודו יש הרבה דברים להתרגל אליהם), במקום עם המון אנשים חדשים להכיר, ללא שפת אם משותפת עם מישהו- אני מתאר לעצמי שזאת חוויה לא נעימה במיוחד.
אז בשבוע וקצת הקרובים נעבור הכוונה והתלמדות (Orientation, לא יודע עד כמה התירגום מדוייק) של כל הדברים שקורים פה בקמפוס, וגם מחוץ אליו. היום היו לנו מבחני שיבוץ באנגלית ובמתמטיקה, שבעצם אין להם שום סמכות שיבוץ. הם נועדו להמליץ לך לאיזו רמה כדאי ללכת, אבל כל אחד בוחר מה שהוא רוצה בכל מקרה. בכלל, ההרגשה היא שבאופן כללי הדגש פה על הבחירה החופשית שלך.. לא מתאים לך- אל תעשה. יש רק כמה חוקים והגבלות בודדים שבחלקם קשה למצוא היגיון. היה לנו גם מעין יריד מקצועות, והמורים הציגו את עצמם ואת הקורסים. חצי מהדברים היו פשוט בלתי אפשריים להבנה- עדיין לא הצלחתי להתרגל למבטא ההודי הנוראי. באופן כללי כולם יודעים אנגלית ברמה כזו או אחרת, ובדר"כ אפשר לתקשר, אבל נאלצתי לבקש מאנשים לחזור על הדברים שלהם 4-5 פעמים לפני שהצלחתי לקלוט. בכלל, כל כך הרבה מבטאים שונים, חלקם מעורבים (למשל מישהי ניו-זילנדית שגרה בסינגפור, או הודי שגר במלזיה), ואנגלית ברמות שונות באופן קיצוני (אמריקאים מחד, וסינים ודרום אמריקאיים מאידך), שפשוט מדהים לראות את הקשרים שנוצרים פה בין אנשים.
אפרופו קוסמופוליטיות, אני משתדל ללמוד מאנשים להגיד דברים בשפות שונות ומשונות. עד עכשיו הרזומה שלי כולל גרמנית, הינדי, זולו ופינית, והיד עוד נטויה. וגם מסתבר שללמד עברית אנשים אחרים זה תחביב די משעשע- הרבה חחחחחחח ורררררררר. עוד אפרופו, המגוון העצום של המוצאים השונים פה בקולג', מערים קשיים רציניים על הניסיון לזכור את השמות השונים. הסינים, ההודים והמונגולים עומדים בראש סולם שבירת השיניים.
היחסים בין המורים לתלמידים פה שונים מאוד מכל מה שאי פעם נתקלתי בו.. המורים לא מהווים איזושהי דמות סמכותית, אלא נמצאים פה יותר על תקן חברים שמבינים דבר או שניים בהיסטוריה או בביולוגיה. רובם הגדול מאוד חברותי, והם חוזרים ומדגישים בכל הזדמנות שהם תמיד נגישים ושאנחנו תמיד מוזמנים לבוא לדבר איתם. ומעבר לזה, אנשים הולכים ויושבים אצלם בבית, מבשלים איתם, משחקים עם הילדים. לכל מורה יש מספר תלמידים שהוא אמור ללוות ולהיות בעיקר אוזן קשבת לבעיות שלהם. היום למשל, יצאנו לארוחת ערב (הנסיעה בעזרת ג'יפים, לא חוויה נעימה במיוחד בהינתן הכביש המזעזע) עם המורה שלנו, הודית חביבה, ואכלנו ארוחת ערב הודית פשוטה ורגועה.
עדיין לא הצלחתי להתרגל לעובדה שיורד פה גשם באמצע הקיץ וזה נורמלי לגמרי.. לפחות לא יצא לנו לחוות יומיים רצופים של גשם כמו שסיפרו לנו שקורה לפעמים. הגשם אפילו די נחמד מדי פעם, ונורא מרענן. בכל מקרה, כנראה שזה עדיף מהחום הנוראי ששורר פה בהמשך השנה.. סיפרו לנו שכל הירוק שמקיף אותנו בעמקים שמסביב יהפוך אט אט לצהוב, ומשם לחום, ואז לשחור מהשריפות שפוקדות את האיזור.
עוד עדכונים בהזדמנות הראשונה- האינטרנט ממשיך ליפול בגלל הגשמים והסופות..
עוד תמונות:
http://www.new.facebook.com/album.php?aid=30017&l=9389c&id=502504067
2 תגובות:
שבת שלום ובוקר טוב עמית
לפי התאור אתה פוסע בבטחון בשבילי הקמפוס. העובדה שאינך נמנע מלבקש לחזור על הדברים הלא מובנים לך שוב ושוב משקפת את הבטחון שיש לך בעצמך וזה פשוט נהדר ומתכון להצלחה.
אגב בחירה חופשית- יש להניח שדרך זו אינה זרה לך. מילדותך ניתנה לך אפשרות זו ונצלת אותה עד תום כולל ההחלטה על הנסיעה להודו.
בסוף יהיה לי אחיין קוסמופוליטי.....
כלבני משפחת קגן המורחבת שאלו עליך והתנהלה שיחה ארוכה ליד השולחן בארוחת צהריים עם המון בטחון שתצליח ותקווה שגם תהנה.
המשך הצלחה
אילנה
אהלן עמית,
נשמע שאתה מתרגל......תן לעצמך קצת זמן זה לוקח כמה ימים....שבועות.....בכל מה שקשור לאוכל .....דבר אם אתה רוצה איזה משלוח שניים של במבה...חזרנו לקראטה בטח כבר דיברת עם החבר'ה שלך,הכל אותו דבר.....אלדד עדיין קירח...ועדיין יש ריח של זיעה במקלט...תשמור על עצמך,ותיהנה כמה שיותר.
ניר
הוסף רשומת תגובה